לא יאומן כמה שיט של אחרים לקחתי כשלי!

Aug 17
2 min read

רק כשהמיכל הכלה שלך מתרחב את מתחילה לראות את מה שהיה נסתר מעינייך.

הדבר הזה שלא היה ביכלתך להכיל או להתנגד לו, לשים גבולות.

היחס הזה שהסכמת לו להיות במרחב האישי שלך כלפייך.

הסנטדרט חיים הזה שהתפשרת עליו.

הפירורים שחשבת שזה הכי טוב בשבילך שיש.

או לא סיסטר. ממש ממש לא.

היית עיוורת כי לא הסכמת לפגוש את הפצעים שלך. את הפחד מכעס של אחרים עלייך.

לא הסכמת לכעס שלך לקחת מקום בעולם ולשמור עלייך.

זה חלק מהתעוררות אחות.

בזכות העיוורון אנו מתעוררות וזה סה"כ תהליך מאוד טבעי של לידה מחדש מתוך מפגש עם הצללים.

חבקי אותך על מה שלא ידעת ועל מה שלא עשית כי לא ידעת אחרת ותודי לעצמך שעשית הכי טוב עבורך.

אבל עכשיו, כשאת כבר ערה.

הגיע הזמן להגיד לא.

החרא הזה שמגיע מאחרים- לא מוכנה לקבל.

היחס הזה - לא בשבילי.

הקשר הזה - לא מקדם אותי, לא תומך בי ולכן חייב להפסיק את קיומו בעולמי.

העבודה הזו כבר לא ממלאה אותי ואני שם רק בגלל פחד הישרדותי? ביי ביי.

אל תשארי במקום שגורם לך להשאר במקום.

האוכל הזה כבר לא עושה לי טוב בגוף? ביי ביי

החברות כבר לא עושה לי טוב? ביי ביי ביי.

אני מגלה עם כמה דברים בחרתי לא להתמודד מפחד שלא אצליח לעמוד מול אנרגיה של כעס, דומיננטיות, חציית גבולות - זו בעצם הטראומה שלי מהילדות שגרמה לי כל כך לוותר על עצמי, להתפשר על רצונותיי וצרכיי.

והיום, כשאני חזקה יותר ומיכל ההכלה שלי של כאוס ובולשיט גדל, אני אומרת לא! גדול. זועם. כועס. רועש וגם שקט.

היום אני מבינה כמה ריציתי את כולם מלבד את עצמי.

היום אני מבינה שלא עם הכל יש להסכים, שלא כל מה ומי שמגיע אליי אני חייבת לקבל.

שלאנשים יש ג'וקים משלהם, פצעים, טראומות והם מתנהלים משם וזה לא קשור אליי, לי יש גבולות ואותם לא חוצים וזה באחריותי לזהות את זה.

מספיק להתייפייף מול אחרים כדי להשאר מוגנת. לא!

היום אני מוכנה לעמוד בשדרה הקרב הזה,

וזו לא תהיה מלחמה,

זו תהיה עמדה חזקה שלא זזה,

עץ מושרש היטב שיודע את ערכו ועוצמתו ואף אחד לא יזיז אותו ממקומו.

הגיע הזמן להחזיר את כוחו של הכעס חזרה אלינו.

הגיע הזמן לקדש את הכעס ולהחזיר אליו סמכות להחזיר את הכח שלנו הביתה.

לשים גבולות איפה שנחצים.